תורת המשחקים בשרותים סוציאליים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
תורת המשחקים מבחינה בין משחקים לפי קריטריונים אחדים:
תוכן עניינים |
מונחים
דילמת האסיר
משחק סכום אפס
הרווח הכולל לכל המשתתפים במשחק שווה לאפס, הרווח לאחד השחקנים נובע מהפסד של שחקן אחר. פוקר ושחמט, למשל, הם משחקי סכום אפס. בכלכלה ובפוליטיקה אנו מוצאים גם משחקים שאינם משחקי סכום אפס, משום שתוצאות מסוימות פירושן רווח לכל המשתתפים ותוצאות אחרות פירושן הפסד לכל המשתתפים. קרטל, או הסכם שלום, הם דוגמאות ל"משחקים" שאינם בעלי סכום אפס - כיון ששני הצדדים להסכם מרוויחים ממנו.
משחק שיתופי
השחקנים יכולים לתאם את מהלכיהם בצורה מחייבת, כך שלא יוכלו לסטות מדרך הפעולה עליה החליטו. לעומת משחק שאינו שיתופי, כגון פוקר. סוגים מוכרים של משחקים שיתופיים כוללים משחקי מיקוח.
משחק בעל ידיעה שלמה
לכל אחד מהשחקנים יש ידיעה מלאה על מצב המשחק בכל שלב, לעומת משחק שאינו בעל ידיעה שלמה. שחמט (ומשחקי לוח רבים אחרים) הוא משחק בעל ידיעה שלמה, ואילו פוקר (ומשחקי קלפים רבים אחרים) אינו כזה. לכל שחקן יש אוסף של תכסיסים (או אסטרטגיות) שהוא נוקט במשחק. דרך נוחה להציג את התוצאה האפשרית שמתאימה לכל צירוף של תכסיסים היא באמצעות מטריצת התשלום. במשחק סכום אפס לשני שחקנים די לרשום את הרווח (או התועלת) של אחד המשתתפים, משום שרווח זה הוא בדיוק הפסדו של האחר
יישומים של תורת המשחקים
במדעי ההתנהגות, תורת המשחקים מספקת מתודה מדעית המסייעת לנתח ניתוח רציונלי את האפשרויות העומדות לפני היחיד או הקבוצה במצבי קונפליקט ותחרות. באמצעותה מבקשים לגבש את האסטרטגיה הטובה ביותר שתביא את היחיד או הקבוצה למרב ההשגים והניצחונות ולמספר קטן ככל האפשר של כשלונות והפסדים. אפשר לנתח באמצעותה, לדוגמה, את הדרך הנאותה להקמת קואליציה ממשלתית יציבה.
חזרה לדף הבית של עוסנט - מהדורת התנסות
