שיחה:חטיבת המרחוב הקיברנטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

[עריכה/Edit] על הוויקי

אכן קבוצה יכולה ליצר יידע רב יותר מאשר בודדים, אך האם הויקי (או פורום) הוא כלי מתאים? בעיקר כאשר מדובר בקבוצה הנפגשת על בסיס יומיומי? ניסיוני הפרטי אומר שלא. אנשים בני זמננו מעדיפים לא להתכתב אלא לדבר (אלא אם מדובר בשיחות פרטיות, אז לפחות בקרב הצעירים יותר, ההתכתבות חוגגת). ואם נפגשים יומיום במסגרת קורס, הרי שכלי ממוחשב הוא מיותר (ואם כבר לגלוש בערב באמצעות המחשב הביתי, מדוע לא לעשות זאת לאיזה פורום מגניב בנושא מצנחי רחיפה ולא לפורום משמים בענייני עבודה).

אינני יודע אם קרמיט שייך לממסד המודיעיני הישראלי או לא, אבל שם (בממסד המודיעיני הישראלי) עניין הפרדיקציה "האם משהו יקרה או לא, כי אנשים בני זמננו נוהגים כך ולא אחרת.." - הוא פשוט פחות מעניין, ויש לכך גם רציונליזציה מפותחת לפחות כמו הדיון בראש העמוד הזה.

ומה הנסיון שלנו מלמד? ששלושה כתבו והאחרים לא. אז אני מבין שקרמיט עצמו לא יכתוב, אלא יעדיף להשקיע בפורומים על מצנחי רחיפה? או שבעצם הוא כן יכתוב?... נראה

עדן פוקס 07:37, 15 מרץ 2006 (IST)

הוספתי מעט על נושא חכמת ההמון. נראה לי שהכלי של הוויקי, יחד עם השחרור ממגבלות המרחב שמאפשר לנו עולם הסייבר, מאפשר בצורה סבירה את קיומם של ארעבת התנאים, בוודאי בצורת העבודה בה עבדנו במהלך התרגילים בקורס.

כמובן שזה לא מספיק... נדרש לרצות לעבוד ככה, להקשיב ולהתייחס לשני, ובכלל לעשות שימוש בכלים (מה שלא נעשה בענן המידע...).

בכל מקרה, אני חושב שיש יתרון משמעותי לעצם המפגש פנים אל פנים, וליכולת הדיון וההתלבטות המשותפת לפני שמנסחים. אבל אני חושב שלפעמים היכולת לנכוח "וירטואלית" בדיון שנערך על גבי הוויקי היא יתרון ומכפיל כוח.

גלעד

ביחס לוויקי - חושב שלמדנו את כוחה של קבוצה לייצר טקסט או טקסטים במהלכו של תהליך למידה משותף. בסיכומו של דבר (והרי לא ברור מתי נושאים באמת מסוכמים וממוצים), אנחנו מקבלים תחת היד יצירה חדשה שלא היתה שם לפני כן. זהו אכן כוח אדיר. מסכים עם גלעד שחסרה בוויקי היכולת לקיים רב-שיח סימולטני של אנשים שונים (שהרי אין פה כרגע מסנג'ר) וכמובן שמסכים שיש לנוכחות הפיסית לא מעט יתרונות. מצד שני, זה מחייב כל אחד להיות אחראי לדברים שהוא אומר ולנסח אותם מבלי להיות תלוי במישהו אחר ששולט על המקלדת וכותב מה שהוא מבין...

שחר

[עריכה/Edit] חטיבת המרחוב הקיברנטי - המשך רשמיו של איציק

ראשית, ככל שאנו מעמיקים בתוך החטיבה הזו עולה ממנה יחודיות רבה ביחס לכל מה שחווינו בקורס עד כה - פה ניכרת "בתוליות" וחלוציות רבה. אני מרגיש שיש פה פוטנציאל אמיתי של "מהפכה" שאנו ממש נדרשים לא רק לבצעה אלא ממש להוביל אותה. זאת בשונה ממה שלמדנו עד כה שאמנם היה חדשני מאוד עבורינו, אך באמת אני חושב שיש חלקים לא מעטים של אמ"ן שנמצאים עמוק בתוך החשיבה המערכתית (אולי אני אומר את זה כי בא מפצ"ן - ששם יש לכך מודעות והטמעה נרחבת יחסית ??).

מה למדנו מ-TAZ ואיך זה מתקשר אלינו ?? הליכתו של TAZ נגד הממסד המדינתי הקיים ורצונו להישאר עם רכיביו היחודיים האנטי מדינתיים, דומים מאוד אלינו - אנחנו הולכים ונטענים באג'נדה אחרת מזו שגדלנו, צמחנו וחונכנו על פיה. אג'נדה שהולכת והופכת אותנו לשונים ביחס לממסד הכולל (כך אני מרגיש לגבי עצמי בהקשר של פצ"ן ....). מה עלינו לעסוק בהקשר זה - האם לפעול ברוח TAZ או אחרת ? אני חושב שאחרת ! עלינו כקבוצה ללכד שורות ולהציף את הסוגיות הללו אצל בכירי אמ"ן ("מי לה' אליי?" - נאמר בפרשת השבוע האחרונה). כיוון שהגבולות המאוד מסודרים וברורים על פיהם אמ"ן מחולק, אינם טובים ורלוונטים כבר לדורנו אנו. אמ"ן בחלקים ניכרים שלו (למעט הרעיון המכונן ונגזרותיו) נוהג אחרת מאוטופואזיס. האם אוטופואזיס פירושו רק הקמת ענף או זירה חדשים או פריקםש ל אלה שאינם רלוונטים? האם רק שלנות את התעדוף בצי"ח של אמ"ן לנושאים כאלה ואחרים ? או שמא זה מחייב בחינה והסדרה עמודה של חלוקת העולם לפי מערכים (סיגינט, יומינט, וכו'). לא יודע מה הפתרון (שינוי או המתכונת הנוכחית), אך בוודאי היום לא שואלים את עצמנו את השאלות המהותיות הללו. עד כאן. אלך לישון. שאו ברכה.

איציק

--פאצ'ה פיצ'ה 21:12, 20 מרץ 2006 (IST)

מנהיגות באמ"ן גורסת אגב גישתו של הקורס את המפקד להוביל תהליכי בניית ידע. החטיבה האחרונה מלמדת אותנו כי תהליך בסיסי ואולי אף מקדים לתהליך בניית הידע הוא היכולת של המנהיג לזהות כי השפה, התרבות, ההמשגות והאמונות הבסיסיות כבר הופכת למשקולת על היכולת של הארגון ללמוד ולהתמודד מחדש עם המציאות המשתנה. לטעמי היכולת של המנהיג להיות מסוגל לרתום את הארגון שתחתיו להשתנות (אגב יצירת TAZ-ים פנימיים כמכוללי שינוי וייבוא תפיסות נוגדות תרבות ואמונות קיימות) היא אף יותר מורכבת מהיכולת לחולל תהליכי פיתוח ידע בארגון.

[עריכה/Edit] האמנם?

איציק אומר: "הגבולות המאוד מסודרים וברורים על פיהם אמ"ן מחולק, אינם טובים ורלוונטים כבר לדורנו אנו."

פאצ'ה פיצ'ה רומז שאולי "השפה, התרבות, ההמשגות והאמונות הבסיסיות כבר הופכת למשקולת על היכולת של הארגון ללמוד ולהתמודד מחדש עם המציאות המשתנה."

האמנם?

אני מאד מסכים עם דבריה של נעמי - "נדרשים כאן אנשים עם כישורים אחרים, עם ידע אחר, עם הכשרה אחרת". ניסיתי לומר זאת כשטענתי שאנחנו, הדור שלנו, חסר את היכולת להוביל את הדברים האלו למלוא הפוטנציאל שלהם, אלא בעיקר להכיר בצורך לעשות זאת (כדברי פאצ'ה םפיצ'ה על המנהיג).

אבל מכאן רחוקה הדרך לאמר שהארגון לשנו במבנהו כיום אינו רלוונטי ושמערכת המושגים שלנו איבדה את יכולתה להסדיר את פעולתנו. ניסינו למצוא יריב אשר "חי במרחב הקיברנטי" והתקשינו מאד. וגם הסכמנו שחלקים מאיתנו - מי יותר מי פחות - פועלים כבר כיום במרחב זה. הםא זו אכן מהפיכה? עולם ישן עדי היסוד נחריבה?

ואולי, כמו חכים ביי, יש למאוס במושג המהפיכה ולהעדיף לפתח טריטוריה אוטונומית (זמנית? טא"ז?)שבה ניתן להבשיל רעיונות אחרים, "חורגים לממסד", זרים לו, אורתוגונלים לו? את חלקם נאמץ, על ידי שנשתנה ונמצא להם מקום, את חלקם נעקור מהשורש, או שיבלו מעצמם, וחלקם ימשיכו להוות גידולי פרא, כי מישהו ימצא בהם עניין, או תועלת, בין אם לעצמו, ובין אם כנגד יריב חמקמק.

גלעד

[עריכה/Edit] עוד על המסע המפרך בשדה הבור של המרחוב הקיברנטי

אמנם צר שלא שלא נכחתי בדיון האחרון בו הצגנו א תוצרי הקבוצות, אך אני חייב לומר כי ככל שאנו מתקדמים בתוך החטיבה הזו המבוכה (אצלי לפחות) הולכת וגדלה. אנחנו בימים שהם אנו עוברים משלב ההתפעלות מעצם ההחשפות לרעיון הקיברנטי, וומתחילים לצעוד בנתיבי הפרקטיקה של העניין, והסיפור הזה מורכב, קשה ולעיתים גם מביך. איך עושים את זה ? לאן אנו רוצים להגיע ? מה אנו רוצים ליצור ? האם לנו כקבוצה (לפי גלעד ונעמי - "הדור שלנו") אין באמת כלים לפתח את זה (קשה לי לקבל את זה ....) ?

רעיונות ??????

לילה טוב מאיציק

[עריכה/Edit] "עוד על המסע" - בין התפעמות מהנוף לבין תכנון המסלול הרגלי לימים הבאים

המסע שלנו הוא אמנם רעיוני והרשמים באים לידי ביטוי במובנים שאינם פיסים גם אם מנסים להיות מוחשיים (הוויקי), אבל אני עדיין מאמין שעבור רובנו (אלה בעלי המוח האנושי לפני שדרוגי הגרסא האחרונים...) היכולת להגיע לדיון אפקטיבי שסוגר מעגלים ויוצר הקשרים בין תובנות (להבדיל מהברקות רגעיות יותר) תלוייה בעצם ההרגשה שניתן להכיל את הנושא ברמה מסויימת ו"לגעת" בו כסיפור קוהרנטי אחד. המשמעות היא שכדי להסדיר לנו את הנושא (המרחב הקיברנטי ומקומנו בהקשרים שלו) אנחנו חייבים שלא להתחמק מהנסיון להמשיג לעצמנו את גבולות הגזרה הרעיוניים כפי שאנחנו מבינים אותם. אנחנו חייבים לצמצם את האינסוף הרעיוני לכדי ישות גדולה, מורכבת, אבל בעלת מימדים סופיים שיקלו עלינו (קרי - על מוחנו המוגבל...) להתקדם בדיון. חושב שעשינו כברת דרך משמעותית בדיון האחרון ובנסיון לייצר מפות ידע שבהגדרתן נמסות לקבוע את הגבולות ולהתחיל לשחק בעולם ההקשרים. לפני שאנחנו ממשיכים הלאה, אני חושב שאנחנו צריכים למצות את הנושא עד כמה שניתן (לפחות שנרגיש בטוחים יותר) ואז ייקל יותר להמשיך את המסע בתצורותיו השונות - מי שנהנה מהנוף ימשיך להתפעם ולצעוד. מי שמחכה להגיע כבר לתחנה הבאה (הרכבת שמסמנת את הדרך הביתה או הכפר שמסמן חזרה לציויליזציה מוכרת, עד שמגלים שהוא מאוכלס בקניבלים שממש שמחים שבאת ואפילו מציעים לך להישאר...) יצעד גם הוא בדרכו שלו. יום טוב.

שחר.

[עריכה/Edit] מחוויות היום הלפני אחרון בחטיבה הקיברנטית

היום נפתח מבחינתי בהדגשת המבוכה שיש לנו סביב כל העניין הקיברנטי. לצד ההבנה כי אנו בעצם עוסקים ברעיון תיאורטי מרשים, הרי שאין ממש ביכולתנו לגבש סביבו כלים פרקטיים. במהלך ההרצאה של לירן אשל החלה להתפתח מגמה חדשה ("הדרך השלישית") שטענה כי בעצם מזה מספר שנים אנו צועדים כבר במרחב הקיברנטי. אמרתי בדיון ואומר פעם נוספת יש מקומות כאלה ואחרים שניתן לדבר עליהם ככאלה שמיישמים גישה קיברנטית, אולם לא ניתן לומר כי הישום הזה מאופיין בשימוש בכלים מערכתיים - שיש אכוונה ברורה של זה ? ניתוב מוסדר וממוסד של הפעילות בתחום הזה ? מעורבות של שותפי מחקר שונים בישום העניין באופן רלוונטי ? מיפוי היתרונות היחסיים של העניין יחסית למקורות איסוף אחרים ועוד...

עניין נוסף שלגביו לא ביטאתי את עמדתי בדיון (ההפסקה עמדה בפתח...) התמקד בעיקרו בנורמות האירגוניות בהקשר של קהילות שיח שונות בתוך המסגרת של "זמן העבודה" (וכחלק ממנה) ומעבר לכך (בלילות, בסופ"שים וכו'). ניכר היה כי בקרב חלק מהחניכים היתה ציפיה כי "הדברים צריכים לבוא מלמעלה", ואז הכל יתסתדר ויתמסד. אני לא מסכים עם זה - זה מקביל להבנתי לדימוי השגור בפי רבים מאיתנו - "ילדים גדולים צרות גדולות", וכך גם לגבי ארגונים. שאף אחד לא יצפה שבארגון כמו חט"מ - אמירה של ראשות הארגון שעניינה עוסק בשינוי תרבותי-אירגוני יוביל את כל חבריה "לימין שור" וכולם מבצעים זאת. בהיבט הזה אני ממש מאמין כי הדברים צריכים לבוא "מלמטה" (כלומר גם מאיתנו) עם וללא קשר לדירקטיבה המובלת ע"י ראשותו של כל ארגון.

דבר אחרון - חברי "המקהל" - קבלו ח"ח - מרשים ואיכותי. ישר כוח!

לילה טוב. איציק.