סיכון והימור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
אין ספק כי חלק מהביזנס שלנו הוא להיות מסוגלים להמר. בכול מהלך יזום, בטח כזה הכולל בתוכו הליכה אל תחום חדש ולא ברור, קיים אלמנט מסויים של הימור.
על זה אין לי ויכוח.
אני מאמין שרק דרך אותו הימור נוצר יש מאין. אך לא יהיה זה אחראי "לרוץ ולהמר" מבלי לשאול את עצמנו, מהו המחיר עליו אנו מוכנים להמר (וגם להפסיד...)...?
בהקשר למרחב הקיברנטי, אין ספק שמדובר בסוגיה מרתקת, בעלת פוטנציאל אדיר למי שעיקר עיסוקו הוא המודיעין, מה גם שנראה כי אין מדובר בעוד תופעה חולפת, כי אם באחת שמתפתחת ומפתחת לעצמה אורך חיים משל עצמה. יחד עם זאת, למיטב הבנתי, אין די בהנחות אלו בכדי להמר על כל הקופה.
הממסד המודיעיני הלאומי הישראלי עושה את עבודתו נאמנה ועל-פי הנראה לעין, לפחות למיטב הבחנתי, הוא מצליח להתמודד עם מרבית האתגרים החדשים והישנים, בצורה שניתן לומר שהיא לרוב חיונית.
האם ניתן לעשות זאת טוב יותר? וודאי! אין לי ספק שכן... אך מכאן ועד להמר על כל הקופה, המרחק גדול.
המחיר אותו הייתי מוכן לשלם ולסכן בשלב זה הוא כח חלוץ רב-דיסציפלינרי, או בתרגום ישיר לשפת המשאבים המערכתית (לא על-פי תורת המערכות של ברטלנפי... קצת הומור - לא כל בדיחה היא בריחה מהתמודדות - לעתים אנשים צריכים לשחרר לחץ, בעיקר כשהם מתמודדים עם משהו חדש ולא ברור, מה גם שברוב המקרים - זה אפילו עוזר להתקדם בתהליך - בהנחה ויודעים להשאר ממוקדים תוך מינופה של אותה בדיחה) המתבטא בעיקר בזמן ותקנים. לא מעט זמן = ארבעה חודשים בשלב ראשון, ותקנים = סדר גודל של 8 חבר'ה "מצוינים". בתום הרבעון, ואולי גם במהלך תקופת הלמידה של הצוות, הייתי בוחן, בודק ולומד (אם הייתי ראמ"ן, כן..?)את הנושא ואת המלצות צוות החלוץ, ובנוסף שואל את עצמי האם השקעת אותם משאבים מייצרים ידע אמיתי-קונטקצטואלי...
[עריכה/Edit] סימנים לבואה של המהפכה
אכן מסוכן כאשר מהמרים על הקטר. ואני מסכים שכרגע לא נראה שנכון להמר על כל הרכבת. אבל אני חושב שאנחנו כן יכולים להוסיף מעט לסכום שבמרכז שולחן הפוקר בקרון המסעדה. לא רק כח חלוץ לארבע חודשים, אלא צוות היגוי, לתקופת הבשלה של שנתיים, הכולל מספר קצינים ממערכים שונים ובדרגות בינים. כך יוכלו באופן אמיתי להנביט יוזמות ולא רק להגיש דו"חות. הם יוכלו ליצור מספר התנסויות, חלקן בתוך המערכים וחלקן חוצות מערכים. הם יוכלו לפתח את הידע הנדרש על מנת להבין האם מהפכה לפנינו, או הזדמנות גדולה (וזה לא מעט).
וכיצד נדע להבדיל?
המדד שלי (ראשוני, ללא צוות היגוי או כוח חלוץ) הוא האם אנו שוברים את ההגיון הבסיסי המפריד (בראייתי) בין הקרונות: האם העולם הקיברנטי מטשטש את ההבדל בין אילו שמשיגים מידע מאנשים (ועושים שימוש בכלים שונים על מנת למצוא אותם, לגייס אותם, לתקשר איתם ולגרום להם לשתף פעולה) ובין אילו שמשיגים מידע מהכלים בהם עושים האנשים שימוש (בין אם יהיו אילו מכשירים אנאלוגים או דיגיטאלים, מחוברים לכבל או ניידים, מבוססי חומרה או תוכנה, בזמן אמת או במועד אוחר).
כל זמן שלא נוכל לאמר דבר כזה, אני לא בטוח שנוכל לדבר על "מהפיכה" כללית - כלומר שזו כבר לא רכבת. נכון, אולי חלק מהקרונות כבר לא יהיו בדיוק אותו דבר (ואולי מאד שונים) ואולי חלק מהקרונות ישתפו פעולה ואולי אף ישתלבו אד-הוק עם קרונות אחרים, ואולי בתוך הקרונות נשמע קריאות מהפכניות ונראה את פידל וצ'ה מעשנים סיגרים, אבל מכאן עוד רחוק המרחק לידו של נהג הקטר...
[עריכה/Edit] כמה מלים על פרשנות בהקשר של המושגים סיכון והימור
אני רוצה להקדיש כמה מלים למושגים של סיכון והימור, משום שלדעתי כדאי לעשות זאת בכל מקרה של שימוש במושגים על מנת לאפיין עמדה.
בעיני, מושג הסיכון הוא מושג ראשוני יותר מבין השניים. על פי מספר מילונים:
- סיכון - ההסתברות או האפשרות לנזק או פגיעה
- הימור - פעולה תוך לקיחת סיכון משמעותי
מכאן ששני המושגים הללו, קשורים קשר אמיץ מצד אחד עם הפרשנות המושגית של נזק או מחיר/הפסד, ומצד שני עם הקיום (האפיסטמי) של המושג הסתברות, במובן של הסתברות א-פריורי.
מכאן, שבהקשרים בהם במובהק מעורערת היכולת לחזות/לחשב את העתיד, המלים סיכון והימור טעונות שימוש ביקורתי וזהיר.
תחת ההנחה שאנו חיים בעולם כזה, אשר פחות ופחות פועל מתוקף משוואות ברורות ומובהקות, ידועות לכלל, ומשתנות במתינות, ומנגד - יותר ויותר נתון לעיצוב של כלל השחקנים בו. משום כך מושגים של הסתברות א-פריורי, נזק, הפסד/מחיר, וגם סיכון והימור - מאבדים הרבה ממשמעותם המסורתית.
Anthony Giddens כותב כמה דברים מעניינים על המושג סיכון בעידן הגלובלי. הטענה שלו היא שבעידן הנוכחי, משמעותו העיקרית של הסיכון מונחת בהמנעות מלפעול, בניגוד לתקופות קודמות, בהן מרכיב הסיכון היה מונח בפעולה:
גידנס טוען, כי הרעיון של סיכון, שיך באופן חד משמעי לעידן המודרני. לטענתו, המושג צמח בתקופת תחילת המסעות הימים של הפורטוגלים והספרדים. לראשונה באותה תקופה, בני אדם החלו לחשב את הסיכון שבפעולותיהם העתידיות, כמו ההסתבאות לאיה שתטרף בלב ים. עד לאותה תקופה, טוען גידנס - האלים הם שהחליטו..
בהמשך לכך, על פי גידנס, הרעיון של סיכון הלך יד ביד עם התפתחות הקפיטליזם המודרני. באמצעות הרעיון של ביטוח, שמערכות אחרות לניהול סיכונים, הקפיטליזם פיתח שיטות לייצר שליטה מסויימת על העתיד. בעידן הנוכחי, מטעים גידנס - תפיסה זו, של שליטה בעתיד, נחווית כאשליה.
גידנס מציע, אם כך, שהרעיון של סיכון עבר מאפיון של סיכון חיצוני, שנוצר על ידי הטבע, לאפיון של סיכון מעשה ידי האדם ופעולותיו שלו. בני האדם מייצרים סיכון, דרך עצם ההשפעה של פיתוח הידע שלהם על העולם. בהמשך לכך, ברור שאיננו יכולים לחשב סיכונים תוך הנחת הודאות החיזויית שאפיינה את התפיסה המסורתית. הודאות פשוט מגיעה מאוחר מידי, משום שהיא נגרמת מעצם מעשינו... לכן - אנו צריכים לקחת בחשבון לא רק שההחלטות שלנו מסתמכות על פחות ופחות מימדים של ודאות, אלא שבמובן מסוים - המושג עצמו פשט את הרגל.
אלא שגידנס הולך צעד נוסף ומציין, שחרף מימדי אי-הודאות שבסיכונים מעשה ידי אדם, איננו יכולים להרשות לעצמנו להתחמק מלקחת סיכונים. "We may need quite often to be bold rather than cautious in supporting scientific innovation or other forms of change."
להלן קטעים מתוך ספר מאלף של גידנס - Modernity and self-identity. Self and society in the late modern age, אשר אמנם מתייחסים לסיכון בתפיסת הפרט, אולם אני רוצה להציע כי הם רלוונטים גם לארגונים, מוסדות וקהילות:
Thinking in terms of risk becomes more or less inevitable and most people will ne conscious also of the risks of refusing to think in this way, even if they may choose to ignore those risks. In the charged reflexive settings of high modernity, living on 'automatic pilot' becomes more and more difficult to do, and it becomes less and less possible to protect any lifestyle, no matter how firmly pre-established, from the generalised risk climate.
The risk climate of modernity is thus unsettling for everyone: no one escapes.
Risk concerns future happenings - as related to present practices - and the colonising of the future therefore opens up new settings of risk, some of which are institutionally organised.
To live in the universe of high modernity is to live in an environment of chance and risk, the ineveitable concomitants of a system geared to the domination of nature and the reflexive making of history. Fate and destiny have no formal part to play in such a system, which operates (as a matter of principle) via what I shall call open human control of the natural and social worlds.
Fateful moments are threatening for the protective cocoon which defends the individual's ontological security, because the 'business as usual' attitude that is so important to that cocoon is inevitably broken through. They are moments when the individual must launch out into something new, knowing that a decision made, or a specific course of action followed, has an irreversible quality, or at least that it will be difficult thereafter to revert to the old paths.
Mastery, in other words, substitutes for morality; to be able to control one's life circumstances, colonise the future with some degree of success and live within the parameters of internally referential systems can, in many circumstances, allow the social and natural framework of things to seem a secure grounding for life activities. Even therapy, as the exemplary form of the reflexive project of the self, can become a phenomenon of control - an internally referential system in itself.
Achieving control over change, in respect to lifestyle, demands an engagement with the outer social world rather than a retreat from it.
Thinking in terms of risk certainly has its unsettling aspects (...), but it is also a means of seeking to stabilise outcomes, a mode of colonising the future. The more or less constant, profound and rapid momentum of change characteristic of modern institutions, coupled with structured reflexivity, mean that on the level of everyday practice as well as philosophical interpretation, nothing can be taken for granted. What is acceptable/appropriate/recommended behaviour today may be seen differently tomorrow in the light of altered circumstances or incoming knowledge-claims.
לחצו כאן למאמר מעניין (ובעברית...) של גידנס, על הגלובליזציה.
חזרה לדף הראשון של חטיבת המרחוב הקיברנטי
