מודל מסלולי התערבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.

המודל גובש על רקע קושי של העובדים להתמודד עם המספר ההולך וגובר של פניות של לקוחות במצוקה בעקבות קיצוצים בקבצאות ועליה ברמת האבטלה, אינטיפאדה, טרור ואסונות אזרחיים (כמו קריסת אולמי ורסיי). התפיסה המרכזית שעמדה בסיס גיבוש המודל היא כי הבניית תהליך ההתערבות בצורה מתוכננת תוך שותפות עם הלקוח בשלבים השונים של ההתערבות תביא לשיפור היעילות והמועילות של השירות שהאגף נותן. מודל מסלולי התערבות הינו מודל המכוון להגברת השיטתיות בהתערבות עם לקוחות הלשכה, תוך הרחבת רפרטואר ההתערבויות הקהילתיות והגברת המכוונות לשותפות עם הלקוח. בבסיס המודל עומדת אמונה שתהליכי סיוע מובנים המוסכמים עם לקוחות הלשכה יכולים לקדם את הלקוח ביתר יעילות ומועילות. המודל כולל:

• תהליך אינטייק מעמיק ואחיד בכל לשכות הרווחה, כדי לאבחן את הצרכים של כל לקוח ולקבוע סדר קדימויות.
• כתיבה וחתימה על חוזה טיפול/התערבות בין הלקוח והעובד הסוציאלי המטפל (בהסכמת שני הצדדים).
• הגדרת מסלולי התערבויות בכל לשכה
• פיתוח והרחבה של טווח המענים ללקוחות האגף, תוך שימתדגש על פיתוח מענים קהילתיים.
• דגש על טיפול קצר טווח ומיקוד ההתערבויות באופן שהן יהיו מכוונות לביצוע תפוקה המוגדרת בטווח זמן וסיום, במידת האפשר.
• בכל שלבי ההתערבות תתקיים שותפות עם הלקוח.